רגע לפני סדנא שמלמדת בהלה גדולה וואו זה מרגיש נורא שבא לי להעלם אני לוקחת רגע עם עצמי ביער, מתחבאת משתופפת בין הסלעים והאורנים בוכה ושרה לעצמי יש כאלה רגעים בעין הסערה שזה כאב צלול עד יופי עד יצירה ופתאום אני שומעת את עצמי שרה מילים בלי לחשוב, כמו להקשיב למישהי אחרת לגמרי, זה נהיה משחק, ואז מישהי בתוכי עוברת מעברית לאנגלית וזה נהיה ג'יבריש כי האנגלית חלודה אבל זה לא משנה כי אלו מילות נחמה אינטואטיביות, וזה לא משנה כי האילתור והיצירה מסקרנים ואז אני בהודיה ... וכשאני קמה, עדיין מבוהלת, אז המישהי ההיא ששרה לי מתוכי קמה איתי ואנחנו ניגשות למחצלת יחד לסדנא
