בת כוכבים שלי

מכתב נחמה שכתבתי לילדה, הנערה והאשה הצעירה שהייתי, מכתב שהוא הבטחה ומאז שנכתב בדמעות לפני שנים אני מקיימת אותה באדיקות חסרת פשרות: אהובה קטנה שלי, רוך יחף שלי, אני מבטיחה- לא אעזוב אותך עוד. כשתבכי אקשיב גם אם הדבר יחרוך את נימי לבי. גם אם כל העולם יעמוד על רגליו האחוריות בעוצמתו הזוהרת ביותר ויאמר ש

את טועה, אני אהיה היחידה שתעמוד לצידך ותגיד שאת צודקת. שכל הרגשות שלך אמיתיים ונכונים. קרן שמש שלי, עשב רך ירוק שלי, מלכה קטנה שלי. אני אגן עלייך, את יכולה לנוח קרוב ללבי. הרי לא ייתכן שתהיי אבודה, ראי, אני מחבקת אותך בהולכנו ברחוב. תמיד אתן לך יד. גם כשהרוך המתוק של בת השלוש היחפה יפנה מקומו לילדת בית הספר עם קצוות השיער החרוכים ופה מלא קליפות עפרון ומעיל מלא שבלולים, כשתתביישי בסנדוויץ' עם שוקולד החרובים ואל מול המורים, כשאפילו לא תדעי מה את מרגישה והסערה סביבך, כשהגוף ישתנה וכדורי הפינג פונג של ראשית השדיים יבהילו אותך ובמראה תראי יצור ארוך ומוזר וכעור ותסתובבי בעולם כה לא יציבה, מוזרה וזרה, תמיד על פי תהום, הכל רוטט, דבר לא בטוח- נשמה אבודה שלי, גור גדל שלי, מתוקה, בואי אליי. אני בכל מקום שאת צריכה אותי. באולם הספורט, מאחורי המזרונים, במזכירות ואצל המנהלת, בספריה בשטיחים ליד החלונות, במדרגות אל ההר, במרצפות החצר. אני תמיד שם, בית שבכל מקום. מיוחדת שלי, אהבה, בתוכך תמיד חיבוקי. ובתיכון כשתבואי אליי זועמת, שבורה, אכולת שנאה עצמית ותשלפי צפורניים ותצעקי שאת שונאת אותי ואת העולם וצונאמים של רגש יציפו את האדמה סביבנו אני אשאר. גם כשתמכרי כל גרם מנשמתך עבור האהבה אערוך איתך את המסע הזה לגהינום. נבהל יחד. נבכה יחד מרות במיטה. כשכל העולם יאמין בשקר שסיפרת וגם את תתבלבלי תמיד תהיה אני, שתראה את הסיפור כולו. אני מכבדת את המסע שלך, בת כוכבים, גור אמיץ שלי ויש לי אלייך אהבה אין קץ. וכשתלכי בעולם לבדך, כבר אישה צעירה, מבקשת אהבה, בוכה אל שמי הליל, מתפללת, מאמינה, מובלת, מוותרת על לבך שוב ושוב, משתמשת בסכינים החדות שדוקרים בך כדי להעמיק את הפגיעה, רוצה להצליח, לקבל ליטוף ושבח, גור שלי, כשלא תהיה אף אשה חכמה אחת לספר לך איך לנהוג בגופך ואיך לכבד את נשמתך תמיד תמיד, וגם כשתעמידי פנים שאת אותה האשה החכמה ותבגדי בחושייך ובידיעתך הפנימית, כשחוכמות עתיקות יחליפו את קשר הנחמה הזה ללבך שלך, כשיהיה רק בלבול, כשתנטשי את עצמך, כשהים יציף ותשתמשי בכל הטכניקות הישנות כדי. לנשום. רק. לרגע. אחד. לפני. שתטבעי--- אני תמיד אהיה שם. נלך לגיא צלמוות יחד. את עשויה לשאול : ' איך את מקבלת את היצור המוזר והרגיש הזה שהוא אני?' ואני אקשיב לכאבך ואחזיק בידך. הו יקרה שלי, האמיני לי, אני מקבלת אותך לגמרי כפי שאת. נרגיש יחד את הסלידה. בת כוכבים שלי. אהובה שלי, אהובה. כמה לבד היית תמיד, כמה מפחיד היה העולם. עכשיו אני איתך. אני מבטיחה, הקשיבי לי עכשיו, הקשיבי- אני מבטיחה. אעשה כל שביכולתי להיות שם איתך. גם אם אתבלבל- נהיה אדישות יחד, חצויות יחד, נעלם יחד, נעמיד פנים יחד. אבל אני מבטיחה, וזה קשר חזק ואחת מאיתנו תזכור- ונחזור להלך יחד, זקופות וסוחבות יחד את השק המלא הזה במסע על פני האדמה.