גם וגם/ סיפור אופטימי מחברת הילדים

הוא מגיע לחוג עם טייץ ורוד וקוקיות

יש בנינו חיבה עמוקה ואמון

יום אחד הוא מבקש ממני

" תקראי לי לא רק כמו לבן, אלא גם כמו לבת"

וואו !

אני נפעמת מהאמון שהוא נותנ.ת בי.

במפגש הבא אני מנסה להעתר לבקשה,

לשאול אותו.ה למשל "את אוהבת?"

ולא רק "אתה אוהב?"

אבל זה נתקע לי באמצע הדרך...

אני נוגסת בהטייה הנקבית של פעלים,

בולעת את ה"תף" וה"הא" בסוף המילה,

משהו עוצר אותי.

אני מבקשת עזרה מאמא חכמה מברית הלביאות

היא עוזרת לי להתבונן בפחד:

שילעגו לו

שלא אצליח לעמוד לצדו והאמון בנינו יופר

אני חושבת על ילד ספציפי בחוג עם רדאר לשונוּת

בין השניים יש מתח שמסמר את שערותיי

חוצמזה אני גם מבלבלת בין מגדר לנטייה מינית

וזה מציק לי כי הוא רק בן 8...

בסוף השיחה אני מרגישה שמשהו זז

ושבמפגש הקרוב שלנו אעתר לבקשה במלאות !

והנה כמו תמיד…

הקסם כבר קורה בלי שאמרתי מילה

רק מעצם תשומת הלב:

בתחילת המפגש אנחנו מתכנסות.ים לסיפור בהמשכים.

זה אחד מרגעי השיא בסיפור-

אחריו מתפתחת שיחה ספונטאנית על הדמות הקלאסית של 'הרע' שאולי בעצם הוא גם 'טוב',

או מורכב בכל אופן.

ילדות.ים זורקות.ים דוגמאות מעניינות ממש

ופתאום הוא שעל כעץ

ממש מעל כולנו

קורא.ת: '"זה כמו בן, שהוא גם בת. לא חייבים להיות זה או זה. אפשר גם וגם!"

הפוגה…

"ממש כמוני".

.....

שתיקה בחבורת הילדות.ים

"מה זאת אומרת?" ההוא עם הרדאר שואל

"אני גם בן וגם בת" הוא אומר.ת בחיוך זוהר.

אה.

איזה רגע תהילה לבחירה להיות אנחנו באופן מלא.

לרגע אני מדמיינת אותי קמה ושרה שיר הלל:

" היי חברות! תראו את הכנפיים היפות הללו,

של מי שמעז.ה לחשוף את הייחוד שלו.ה לעולם!

תנו לכנפיים שלו.ה להפתח

קבלו אותו.ה כפי שהוא.היא

ותווכחו איך הכנפיים האדירות שלכם בוקעות גם

כי האור הזה מדבק, חברים, הוא מדבק!"

אבל אני שותקת עם כולן שתיקה חגיגית ויפה

ואז אנחנו פשוט קמים לעוד אחר צהריים של יצירה ומשחק ביער

אלא שמשהו שונה

מאז אותו הרגע כל המתח שהיה בין שני הילדים נעלם.

כל אותו אחר הצהרים הם משחקים יחד,

מסתובבים צמוד, צוחקים...

ויש בין כולנו עוד אהבה ועוד שקט

ומין ריחוף חגיגי

כאילו באמת צמחו לכולנו כנפיים….


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול