הרפתקאות הציפור העצוב חוטו ביער עופר

יוצא דופן ונלעג על ידי בני מינו בשל הנוצות הצבעוניות שלו ונטייתו לשיר ללא הרף חוטו הפגוע משיר את כל נוצותיו, וכך חסר יכולת לעוף ושבור לב הוא מהלך בעולם ומחפש נוצות ואהבה עצמית. יצרנו דמות מלאת כאב. לא ידענו אם 200 הילדים והנוער שהגיעו להתכנסות האביב של שומרי הגן יעזרו לציפור למצוא את נוצותיו או ילעגו לו גם, כאשר הוא פוסע ביער, משתדל להעלם וממלמל בקול צרוד ומתנצל על היותו. ואיזה פלא. גילינו שכולנו חוטו. כולנו השרנו כמה נוצות צבעוניות כדי להתאים כולנו רוצים לחזור לעוף לשיר בקול צרוד ולאהוב את עצמינו להתמלא הכרת תודה על יופינו הייחודי ועל טוב לבם של אוהבים בדרך. התגובה של הילדים הייתה מדהימה. לא האמנתי כשראיתי נוער, בני 13 ומעלה, מחבקים אותו, מחפשים ביער את הנוצות (חוטי צמר צבעוניים) יושבים ליד המדורה לתפור אותן לכנפיים האפורות ולשמוע שיר צרוד או סיפור. לא האמנתי כשמעגל של 200 ילדים ונוער עודדו את חוטו לרקוד, לשיר ולהאמין בעצמו "אתה כל כך מרגש אותי שבא לי לבכות!" "אתה יפה חוטו!" -אאא...אני? אתם מדברים אליי? מממ... מה באמת? "חוטו אנחנו אוהבים אותך!" הו, תודה על היצירתיות. על ביטוי מלא. על השבט המדהים המדהים שלי, מעגל המדריכים של שומרי הגן, שאיתו אני יוצרת עולם שטוב לחיות בו, תודה על תמימות ילדים ועל האפשרות לחבר נוצות שכוחות, להרשות לאהבה לרפא לבבות שבורים ולמצוא את הדרך לשוב ולעוף.