חכמת זקנות השבט

מנסה דרך היצירה

להבין את הטירוף של החודשים האחרונים :

להיות אמא

רגעי אובדן דרך לצד יופי עז

אז פתחתי מן מעבדת כימיה

של תמיסות ואבקות... ושל הלב

משחקת בהדפס שמש

טכניקת צילום קדומה

בהשראת אגדות על הורות

שעברו מדור לדור מאפריקה ועד הקוטב .

הגוון הכחול העז בציור הוא מפגש בין ברזל לציאניד בשילוב של סודה לשתיה, מי ים, תבלינים

שתן מותסס ועוד הפתעות...

האוביקטים בציורים הם צמחים מהמושב ושקפים שעיצבתי וגזרתי והנחתי בשמש הקיץ הבוערת,

יש גם צבעי מים ועפרון

ואדמת נחל

ולב רוטט

וסיפורי רפואה על אשמה הורית ועל יכולת הנהגה

על פרידה ועל בחירות

ועל המלחמה במפלצות...

בשביל הילדים .


בסיום אריגת המרבד החדש על הנוּל

תשוב סבתה האהובה של אני משבט הנווחו לאמא אדמה -

כך היא אמרה...

ונתנה את הנוּל במתנה לנכדתה .

אבל איך יכולה הילדה ללמוד את מלאכת האריגה עכשיו ?!

היא משתדלת לעכב את הזמן

ולומדת כיצד היא עצמה ארוגה בשושלת הנשית שלה

ואיך כל הדברים ארוגים זה בזה ...

בחייהם ובמותם.

מחשבות על החוטים שעוברים בשושלת הנשית שלי

"אני שמנה ומכוערת"

אומרת הסבתא הגדולה והיפה שלי

שנולדה בזמנים שלהיות אשה יהודיה גבוהה היה אסון

גם אני אומרת את המילים האלו לעצמי מול המראה

ועכשיו מחפשת מילים חדשות

לתאר אמת משפחתית

בשביל יולה

תינוקת האדמה הרחבה שלי

וגם דורות אחורה, בשביל השושלת הנשית שלי :

"אני גדולה, יפה, מוכשרת ומהממת ! "

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול