בגיל 22, ראשית דרכי בעולם כבוגרת, רציתי כבר לחיות חיים עצמאיים אבל לא על חשבון אף אדם או יצור חי. רציתי לדעת אם יש דרך לחיות בקרבה לאדמה ולאנשים, ולא בתחושת הנפרדות שהרגשתי כשבקרתי במקום בו גדלתי, ברמת גן. הגיתי והגיתי בשאלה ותוך כדי עשיתי את שביל ישראל וחקרתי חוות אקולוגיות, למדתי מיומנויות חיים עתיקות בשומרי הגן וגיליתי יותר ממה שדמיינתי שאגלה. במהלך התהליך בניתי בית משלי, עשוי גזם ואדמה בשטח של משפחה נפלאה ברום הגליל. בית קלוע מענפים, ויגואם- מעין קן הפוך. חיפיתי אותו היטב ,פילסתי, ריצפתי והתקנתי בו קמין. החורף הגיע ואיתו השלגים. טיפלתי בגינה, בילדים, בחיות המשק. טיילתי בשבילי החזירים וישנתי בכל נקודה שהגעתי אליה בטבע. גיליתי שאפשר לגדל את האוכל ולאסוף את המים להכין בגדים, כלים וכל מה שאני צריכה ממה שאני מוצאת בטבע שסביבי... גיליתי שאפשר לחיות חיים מעגליים, בהם מה שאני צריכה כדי להזין את עצמי מתקבל, לא נלקח, ומה שמושב ממני לעולם ניתן, לא נזרק, כדי להזין בחזרה את העולם בחיים. הרגשתי בטוחה, בעומק הבר, בעומק העולם, בטוחה ומוגנת.
Komentarze