מסע ריפוי עם שועלה

חלמתי ליצור בובת יד של שועל מקליפת דקל

אותה בובה שזיכתה את אהובי בכינוי שועלי,

אי אז בדייט הראשון

בשעה הראשונה של היצירה היתי בטראנס

דיברתי לעצמי בקול ורקדתי

בתומה היתה לי בובת יד

פראית ומדליקה

צילמתי אותה בהתרגשות … ו...

התנגשתי חזיתית בביקורת

"...לעזאזל… למה השועל הזה נראה כמו צבוע ?! "

נלחצתי

רציתי כבר תוצר , מהר, כמו שדמיינתי

צבעתי צמר וליבדתי

אבל כל פעם שהסתכלתי במראה כשהבובה על היד

היא נראתה לי כמו צבוע

מרטתי ממנה שוב ושוב צמר

בחמת זעם בניתי מחדש

וכשהגעתי לאיזו שלווה

הראיתי לחברים

"אהמממ... את יודעת, " אמר חבר גשש שחי ביער

"ככה לא נראות כפות רגליים של שועל "

והמסע עם הביקורת העמיק.

מיד עקרתי את הכפות

ייצרתי מחדש,

החדרתי צפורניים עשויות קוצי דרבן

"העיניים נראות קצת מתות"

החוותה דעה חברה אמנית

ניקרתי לשועל את העיניים בידיים רועדות

ליקטתי שרף משמש

וייצרתי עיניים בוהקות משרף מומס

וביצי יען שרופות

"השועל נראה כמו זומבי!"

בכה ילד קטן כשראה את הבובה

אחוזת תזזית תלשתי אותן שוב...

בעיניים מחוררות עשויות צמר לבן דומע

הסתכל בי השועל, עגום

ואולי לא בי הוא הסתכל?

"המבט לא ממוקד"

איבחנה בובנאית

"זה תנאי חיוני לאמון הקהל"

תפרתי ליפה על המצח ועיצבתי את הפנים מחדש,

החדרתי שפמות עשויות שיער חזירי בר

שליקטתי מעצי האורן עליהם הם מתגרדים

השועל הביט בי מבוהל

נראיתי על סף שגעון

"אולי תשתי משהו? תנוחי? תתכרבלי איתי?"

שאל בעדינות אהובי

ידעתי שזה רעיון טוב לעצור

אבל נשרפתי על המוקד של עצמי,

"היא מעוותת ומכוערת" מלמלתי

"משהו לא בסדר בה!"

וכבר לא היתי בטוחה אם אני מדברת עליה...

או עליי.

" אולי תאהבי אותה כמו שהיא?"

הציעה חברה חכמה

מה יש לאהוב, אנחנו נראות כמו שועל דרוס,

לא משיגות את המטרה שהצבנו לנו.

היתי קרובה לשסף את הבובה סופית עם מספריים

ובסוף דחקתי אותה מתחת לארון

כדי לא להרוס.

עברו חודשים, ושנה, ושנתיים

מדי פעם מצאתי בה חן

התחייבתי לתהליך היצירה מחדש

ליבדתי ליבוד רטוב במים וסבון טבעי

וחשתי כאמנית ראויה

ואז הרחקתי אותה שוב בגועל.

בנתיים פשה עש בצמר שלי

עשיתי לו אמבטיית שמש כדי לנקות אותו.

הגיע זמן קורונה.

יצאתי להתבודדות בטבע בידיים ריקות

ולב רועד מבהלה

אחרי שבוע כזה ביער

אהובי הביא לי את בובת השועל וקצת צמר ומחטים

ישבתי מתחת לזית חכם וזקן

והשועל נראה לי פתאום עדין, כמו שועלה,

כמוני,

והכל היה כל כך יפה באחר הצהריים האביבי

הטובל בזהב השמש

החדרתי אליה יד

היא התחככה ברגליי ברוך

" עברנו מסע ארוך יחד…" אמרתי לשועלה

"את לא מה שדמיינתי ואולי את לא נראית כמו שועלה אמיתית…

אבל את שועלה בשבילי, שוואלה.

את עדינה ואמיצה ומרגשת

ומלאה ברוח של ריפוי…

ואני אוהבת אותך שוואלה...

וגם אותי."

ובזאת קבלתי עוד כמה חלקים דחויים בתוכי.

שבעה לילות ישנו יחד תחת הזית

ובימים עשינו אמבטיות שמש וטיילנו ביער

והאהבה שלי אלינו היתה ללא סייג...

ויהי שלום בתוכי.


0 תגובות