היום האחרון להתבודדות ביער יושבת ליד מדורה בזיתים העתיקים מעליי מלא כוכבים לפעמים זה כואב לי מדי לחיות להרגיש בכזו עוצמה ואני מתגעגעת ללהיות רק רוח ולבקש רק אותה. אז כדי לברוח אני מדמיינת מחילה בקצהה קן אני זוחלת פנימה וכמו חולד סוגרת עם אדמה... חושך, שקט, מוות. אבל אחרי זמן מה בחושך אני מתגעגעת לחיים השוקקים וחופרת דרכי החוצה. לא משנה מה אני לא מצליחה לכפוף את הדמיון הזה לרצוני בפרישות אז מדמיינת את זה אחרת כמו בסרט - מר מוות, עם הגלימה השחורה, החרמש והכל. הוא מופיע מתוך הלילה ואפילו לא יושב ליד האש איתי, הוא בא לסיים את העניין. "בואי, נגמר, נלך." רק אז במרכז הכאב שהלם בי שעות נפקחת צלילות כמו אוויר אחרי סופה. פתאום אני נוכחת חזק. הירח זורח כל כך יפה בצמרות הזיתים. אני חשה את אויר הערב הטוב. הבטטות טעימות בתבשיל פשוט. אני נזכרת שיש כמה אנשים שקיומי חשוב להם. כמה נערים. יש חברות שאוהבות אותי. הגלגול הזה לא הושלם, יש לי עוד מה ללמוד על אינטימיות ועל תקשורת וגבולות, ולא ירדתי עדיין לסופה של אהבה, ולא דברנו עוד בשבחה של משפחה או על חינתה של הזיקנה… "חכה…" אני אומרת למר מוות "לא סיימתי עדיין" "תשכנעי אותי. בקשת, אז באתי." הוא לא הולך לשום מקום, מר מוות. אז אני מיטיבה את העצים במדורה ומזמינה אותו לשבת איתי "אני עוד רוצה לחיות את מסע החיים שלי" אני אומרת והוא לא משתכנע "זה יכאב, את יודעת. אולי תסבלי. את תפחדי ולעיתים הפחדים יקומו ויהיו. את תטעי. לפעמים תכאיבי לאנשים ואנשים גם יכאיבו לך. מתישהו המסע הזה יסתיים, אולי במפתיע, ואולי היה כלא היה. את רוצה?" אני סוקרת את חיי, הארוגים ברשת הגדולה של החיים. נזכרת בכמה נקודות מפגש עם אנשים נגעתי ונינגעתי, שיניתי נתיבים והשתניתי, כמה אנחנו היצורים החיים משמעותיים זה לזה, וכך נע העולם. "אכן, מר מוות, בתוך חיי העזים והיפים אני גם אבודה וסובלת, ואלו החלקים הלא פתורים בקווסט, מה שאני עוד לומדת, הצמתים הכה מקודשות בהן אני מבקשת רפואה וצומחת. כן" אני אומרת לו ולי "אני רוצה לחיות." ללא מילים מר מוות הטוב מאבד את מתארו אל תוך החושך הצלול, אני שוכבת לישון על האדמה בהודיה והגחלים לוחשות סודות עד בוקר כשאני נולדת שוב פעם מחדש….
מי שרוצה… בלילה ההוא נזכרתי בסרט נפלא מ1946 שאני מאד אוהבת וממליצה עליו, 'אלו חיים נפלאים'. על מפגש בין איש למלאך ביום בו הוא מבקש למות, וכך הוא מגלה מה היה קורה בעולם אלמלא היה נולד...
~הציור: הדפס בוטאני של מורינגה וקזוארינה מבושלים במי בצל, וצבעי עפרון.