המסע שלי עם קרן והצמחים התחיל לפני חמש שנים ביום הארוך בשנה . קראתי פוסט של קרן על ההיפריקום וידעתי שאני חייבת לנסוע לגולן לפגוש אותו ואותה ..ותכלס זו הייתה אהבה ממבט ראשון . קרן שלחה אותנו לשבת עם ההיפריקום להתבונן בו להקשיב לו , לראות מה בי מתעורר מולו, ואז היה זמן שיתוף של כולם וממנו הבנתי כל מיני דברים על הצמח וגם עלי בהקשר שלו. ואפשרות הלמידה באופן הזה העיפו לי את הסכך. 

אחד הדברים שהבנתי, שאני רוצה עוד מהטוב הזה , מהחוכמה הזו של להקשיב לצמחים, מהכיף הזה של לנסוע למסעות בכל מיני מקומות קסומים, מהטעינה הזו החד חודשית של לישון בחוץ ולטקוס טקסים ולשיר ולהיות באינטימיות  עם צמחים ואנשים  ומאז הקסם פועל עלי...אני אוהבת את המפגשים האלה שבהם אני מרגישה שותפה לקבוצת מחקר שמגלה את הסודות של הצמחים, אני מרגישה שזה חסד גדול עבורי להיות בקשרים של חברוית  עם צמחים, ושהקשר שלי, איתי, דרכם, הלך והעמיק ,מתוך הטיפול הפסיכוטרפיסטי המופלא שהצמחים מעניקים לי. 

וקרן... קרן המנצחת הגדולה על כל התזמורת הזו. ברגישות  והמון אהבה בנדיבות אין קץ של ידע,  והמון צניעות אמיתית ושותפות למסע וחברות. היא פתחה לי פתח שהפך להיות חלק מרכזי ומשמעותי של הקיום שלי. 

אני בהודיה ענקית לך קרן אהובה.

ולכל הצמחים / המורים המופלאים שפגשנו ושעוד נפגוש.

​

יש רגעים כאלה בחיים שיש בקשה פנימית של הלב לפגוש אנשים שחיים את מה שאני חולמת לחיות. 

החלום שלי היה להיות יותר קרובה לעולם הצמחים, האישה שנכנסה לחיי הייתה קרן. 

הצטרפתי לקורס השנתי בלי לדעת יותר מידי חוץ מהמלצה חמה של חברה וזאת הייתה ועדיין אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי!! שנה שלמה שבה יצאנו אל יופיו של הטבע ולמדנו על קסמי הצמחים שבו, קרן לימדה אותנו דרך חדשה להתבונן על העולם, בנדיבות אינסופית היא חלקה אתנו את הידע שלה ולקחה אותנו להרפתקאות שעדיין חקוקות בי כזכרון כלכך משמעותי. קרן נתנה לנו את היכולת לראות את עולם הצמחים בעיניים חדשות והידע שלמדתי איתה עדיין משמש אותי בחיי היום למרות שעברו כבר 7 שנים. 

אהבתי לצמחים והיכולת שלי להבין אותם תמיד תהיה מושרשת במה שלמדתי בשנה המשמעותי ההיא.

יולי פיטיה יוצרת אלכימיה בוטנית

"...זה התחיל ממסע של יצירה והמשיך לעומקים שלא תיארתי שאגיע אליהם...

למדתי ליצור לידך. למדתי מהי יצירתיות אמיתית, מהי יצירה אמיתי.

עזרת לי למצוא את היוצרת שבי, זו שלא ידעתי בכלל שהיא קיימת, זו שבעצם הייתי בטוחה שלא קיימת. 

עזר לי להתחבר לעומקים הכי עמוקים שלי. 

תוך כדי תהליך היצירה המתמשך, תהליך הגילוף, הריקוע, למצוא את הקולות הפנימיים שלי, את הכנות והאותנטיות.

ולא סתם, גם את האינטואיציה שעליה דיברנו במפגש הראשון. 

זו שמצאתי סוף סוף אחרי שנה של מסע לצידך, בהובלתך. 

הרגעים האלו איתך בבוקר, ליד המדורה, של השיחות הכי כנות שהיו לי בחיים, בלי סינון, בלי לחשוב איך אני נשמעת

היו כל כך משמעותיות עבורי, הייתי הכי אני שאני יכולה להיות, לימדת אותי אמת. 

קיבלת אותי ואת כולנו כמו שאנחנו, בדיוק בדיוק כמו שאנחנו

וידעת לנצח על התזמורת הזאת בכזאת הרמוניה,

בקלילות כשצריך, בעומק כשצריך,

ואם צריך אז לתופף ולהשמיע קולות של גועל וגניחות במקביל - כי זה בדיוק בדיוק מה שצריך!

תודה על הכנות, היצירתיות, השיחות העמוקות, על הקקאו בדיוק בזמן,

על הצחוק המתגלגל, על היער, על הרגישות, על האהבה, על הבכי,

על המגע, על התסכול, על האש..."

-שני

"... תודה על שנה של להתפלש, להריח ממדורה, לבכות, לחפש את הדרך בעיניים עצומות, למצוא אותה,

לחלוק, להתקרב, להתרחק, ליצור, לפרק, לשתות,

ללמוד עוד ועוד ועוד עליי, על שבט אחיות, על חופש, על נדיבות.

תודה שאת מורה מופלאה וטובה וקשובה, תודה שאת השראה,

תודה שאיפשרת לכל אחת מאיתנו חופש יצירה והוויה..."

-נוריה

"...מילים כמו תודה והמון וואו לא יעבירו את עוצמת הרגשות, החוויה וההודיה העמוקה שבלבי.

כל מפגש ומפגש איתך הוא מסיבומבה, גוש פרוותי של רגש, חשק, תשוקה, הנאה והנעה.

השנה הזו היתה עבורי קו פרשת מים בנוגע לקריירה, ליחסים, ליצירה וליזמות.

ואת, ברוח השטות שלך, כיוונת ונגעת, הקשבת והרחקת, כך שהתמונה תהיה שלמה יותר,

בפנים וגם בחוץ.

עד כדי כך כושפתי שהצלחתי לסובב את גלגלי היקום כך שאוכל להתמיד במפגשים שלנו,

לגמוע וללמוד ממך ומהחברות עוד ועוד קסמים,

עוד ועוד רוח טובה ומילה טובה..."​

-מוריה

"...פעם בחודש אני הולכת למלא מצברים אצל חנצ'ה בסטודיו-יער.

כדי להכנס לסטודיוער צריך לחצות בחורף שלולית ענקית ברגליים יחפות או ללכת מסביב,

להתכופף ולעבור דרך פתח נסתר בין אלונים.

ברגע שנכנסת אל היער קורה קסם.

כל מה ששייך לעולם הרגיל נעלם: מכוניות, כבישים, דאגות, אסדות, בחירות, כביסה.

נותר מרחב פראי, עוטף של יער אלונים, כמו אי סודי, הפנטזיה הרטובה של כל ילד שאי פעם היה לו "מחנה". 

אנחנו מתכנסות מסביב לאש, שבט נשים זמני-נצחי

נפגשנו רק לא מזמן אבל הכרנו בעצם כל החיים

תמיד יש משהו טעים בקומקום.

היער מלא בריחות של אדמה וטחב וגשם.

הטלפונים נשארים עמוק בתיק ואנחנו נשאבות לעולם של מלאכה ויצירה. 

בהתחלה בהיסוס

צריכות להשיל קליפות

של ביקורת פנימית

לזרוק לאש את קולה של המורה ההיא שאמרה לנו שזה לא מספיק

להסכים לשחק

לנסות

לטעות

להתבלבל

כשנגמר הזמן (אני יודעת לפי החלב המתפקע בי מבוקר שלם נטול היונקת הצמודה) 

אני מרחפת אפופת עשן מדורה ותשוקת יצירה

עם מיכלים מלאים

ולב גדוש, עד הפעם הבאה..."

​

-נועה

ועוד אחד אחרון, נוגע נוגע, של נועה...

המכשפה הנרדמת מגיעה אל היער

מחנה את הסטיישן במגרש הכורכר 

מסיטה את קורי העכביש שנטוו בה

ומפלסת דרך

זוחלת בין הענפים 

רגלייה יחפות-עייפות

האדמה טובה אליה

ריח העשן והלבבות פועמים

געגוע עז מתרחב בה עד קצותיה

לשה בכפותיה בוץ עם קש 

מתלפפת מתלששת, מתגששת 

הבוץ לש את לבה, את בטנה

את תוכה 

עוטף אותה בקרירות גמישה

מפקירה את ידיה אליו

חיות טורפות עולות ממנו

זקנות מוטרפות צוחקות ממנו 

ואז אשת ציפור: 

תחילה מקור וגב כפוף

אחר שדיים 

לבסוף- כנפיים

מכשפה מתעוררת אל היער

תשוקתה נוטפת בין ציפורניי הבוץ שלה

רק לא לשטוף עם סבון!

שיידבקו בה גרגרי היער

כשתעמוד לרחוץ את הכלים לעת ערב

*** 

​