סיפור סיפורים

אני אוהבת סיפורים.
זוכרים את הסדרה "ספורי עמים"?
המספר הנודד עם הכלב, שמקבל את המקום הטוב ביותר ליד המדורה...
יש סרטים ויש ספרים, אבל הסיפור הקדמוני הזה, הסיפור שבעל פה- אין שני לו.
אותו סיפור המסופר ליד מדורה ריחנית תחת כוכבי כוכבים ועלוות העצים,
זה שלתוכו נמזגים קולות הציפורים והרוח ונשימת האנשים המקשיבים לו ומספרים את נשמתם דרכו,
הסיפור הזה אין שני לא.
באמת.

אני אף פעם לא מספרת את אותו הסיפור פעמיים, איך אפשר?
סיפור בעל פה נעשה על ידי החיים.
משתנה, נערך כל פעם מחדש.

​

למספרת הנודדת ביערות שאני יש גלימת הסוואה.
וטוב שכך, כי בכל זאת, אשת יערות אמיתית צריכה להתמזג עם היער אם היא רוצה להיות רואה ואינה נראית.
כך שתוכל לשמוע על מה מדברות החיות, מה מלחשים האוהבים במעיין, על מה מתייעצים העצים באספה הגדולה של מילוא הלבנה.
ככה היא נודדת, מלקטת זרעים ,פירות יער וסיפורים- ומחביאה אותם תחת העלים שבגלימתה הרחבה.
והיה ובמקרה תגיע לכפר הררי מבודד, והיה ותתגלה על ידי עובר אורח חד הבחנה-
או אז תוזמן למדורת השבט,
ותחלוק מסיפוריה המוצפנים בגלימה,
סיפורים מיוחדים- במיוחד עבור אותם המאזינים.

​

אפשר להזמין,
ערב סיפורים (או בוקר סיפורים:)
כל אחד יכול להיות גם מאזין וגם מספר,
נשתה תה ונאכל פופקורן על המדורה,
נשחק,נמציא, נרפד את הלב במילים מנחמות, במפות דרכים לחיים.

​

אפשר להזמין סיפורים בנושאים מסוימים-
אהבה, התבגרות, שינוי ומעברים, טבע, סיפורי ניסים קטנים מהחיים ועוד.

​