top of page

אמא על הפלנצ'ה /דואט שאריות מזון וצלחות ששברתי בהתקף זעם

התינוקת ישנה בסלון

ואני מטיחה בזעם את חזי האומלל, כדור הפיזיו הירוק,

בשיא העוצמה

הוא חוצה את המטבח והאמבטיה

וניתז לתוך חדר השינה

אני הולכת אחריו , מסתגרת בחדר, חובטת בכריות

צורחת לתוכן

זה רק עושה לי כאב גרון

יושבת למדיטציה אבל המחשבות מקימות אותי

אפילו מביאה את הזעם לטיפול

מיד בתום משכב הלידה -

מוזר לנהוג ברחובות

מוזר להיות בלעדיה

והאור מנצנץ בדקלים

זוהר עד להכאיב

אבל בתום הטיפול הזעם משתולל עוד יותר

אני על הקצה וכל דבר קטן מטריף :

צלילי אכילה

בקשת קרבה של שועלי

חיבוק כפיות תוך כדי שיולה תולשת לי את הפטמה

רעב הנקה ולא קנינו מספיק אוכל לבית

בכיור נערמים כלים מטונפים וקומפוסט

המדיח והשואב יד שניה התקלקלו סופית

אפילו לא הספקתי לתת להם שם חיבה ולהיקשר

ואני לא מצליחה לבשל טעים

הכל שרוף או חסר טעם

דווקא כשהכי צריכה הזנה ...

כל עוד אני לבד, ניחא

אבל אם גם שועלי בבית אני משליכה עליו

ומצפה שיושיע אותי

וכמובן רק בדרך שלי !

וואלה, מודה בפניי עצמי,

לא למדתי איך להתמודד עם כעס

כי זה רגש שחשתי לעיתים כה נדירות בחיי

ועכשיו הוא מבעבע

על בסיס יומי ...

אז יוצרת מתוך חורבות הכיור המצחין

כדי להבין :


בוקר אחד במיטה פשוט צעקתי "לא!!!" שוב ושוב

נמאס לי מהחלוקה המגדרית הזו

אבא עובד ומגשים

אמא מסורה עד ביטול עצמי

צעקתי בקול עז לא נשלט

כמו קיא

והקליפה נסדקה

והפנים הפך חוץ ועלה על גדותיו

ופיצ הסתכלה בנו בתמיהה מחוייכת

פעם הייתי כל כך מתביישת מול מי שהתפרצתי מולו

אבל בבוקר ההוא זה היה יפהפה

משהו לטעום אותו ולהעביר בפה שוב ושוב

לחקור את הטעם הזר

המיוחד

של אמת נובעת ממעמקים

והתמלאתי הודיה

על האיש שאיתי שבמקום להסגר, לברוח או לכעוס

זינק אליי ואסף אותי בחיבוק

ישר אל תוך שאגת דב סהר הירח

מהאגדה היפנית

המתווה שביל של עזרה ללבם הקשוח של הפצועים

ומיד נמסתי ובכיתי

וכל דמעה היתה יקרה כיהלום


~ צלחת שבורה, ביצי חופש על קליפותיהן, ועגבניות שרי מהגינה


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

留言


bottom of page