בנתיים עד שתבואי
יושבת שעות
חוקרת מיתולגיות עממיות של הריון ולידה
ומציירת
זה מרתק איך בתרבויות שונות
מספרים סיפורים דומים כל כך
על הזמן המקודש הזה
ואיך אגדות תמיד פותחות שערים בנפש שלי
מראות לי עוד זוויות למסע שעוברת
על הזוגיות שמשתנה
הפחדים
האומץ
התפילות
והרוח שממריאה ...
יושבת ומשרבטת וצובעת
כמו הילדה שהייתי
נבלעת לתוך עולם סודי
עד שתבואי .
בני האינואיט מהצפון הרחוק מספרים על קקוארשוק,
אשה שיצאה לחפור בקרח כדי למצוא תינוק
או תינוקת
כמנהג בנות עמה.
נשמע פשוט
אבל מסתבר שלמצוא תינוק/ת זה לא כל כך קל...
קקוארשוק יוצאת למסע מתחת לפני האדמה,
מתמודדת עם יאוש ושכחה, חושך ושדים
ולבסוף נרדמת בלב האדמה
ושועלה אדמדמה נושאת אותה הביתה, למיטה
שם היא מתעוררת ומגלה שיחד איתה...
מתכרבל האוצר אותו בקשה .
אני כל כך אוהבת לספר את הסיפור הזה !
זה סיפור על כל הריון מבחינתי
הריון של רעיון או של יצירה
והוא כמו מפת דרכים -
לקשיים שבדרך, שאני כבר יודעת לנשום כשהם באים ולעוצמה שמתגלה .
