כשילד אחד שאני אוהבת היה בערך בן שש
הכנתי לו מתנה סודית
תיבת נגינה עם השיר של הביטלס
all you need is love
עליה עמדה דמות שהוא אהב מאד
יודה עם חרב האור
מגולף בעץ.
אבל לא נתתי לו אותה.
הוא האמין בפיית השיניים
הוא באמת האמין בה-
אז אמא שלו נתנה לו את זה כמתנה מפיית השיניים,
ואיך פיית השיניים ידעה שזה בדיוק מה שהוא אוהב כשנפלה לו השן!
פיות שיניים וחרבי אור ואמונה מלאת תום...
אה, לאן הן נעלמות,
כשילד נהיה נער?
כשהנוער מבריזים מהתיכון לסטודיער
לשכב רגע בערסל
אני יושבת איתם ומגלה שהאמונה לא נעלמת.
לא, היא רק משנה צורה.
הם מאמינים שאפשר לשנות את העולם,
להיטיב ולהשפיע.
וכשהם מדברים באופן בהיר כל כך
על ההרס של כדור הבית שלנו
ויוצאים להפגין ולמרוד בהכחדה
כי ברור שאפשר ליצור פה שינוי משמעותי,
כי זה כל כך חשוב,
אני מרגישה איך האמונה הבריאה שלהם
מחלחלת אליי
מטלטלת את עולמי
ומעירה אותי לפעול בדרכי שלי.
תודה לילדים מלאי האמונה הנושאים חרב של אור.
לגרטה טונברג ולהפגנות הענק ברחבי העולם.
תודה!
