בפעם הראשונה שנתקלתי במלאכת הקליעה
הרסתי סל מרהיב עבודת יד שלא היה שלי
אלא הושאל לי.
החרבתי אותו לחלוטין ולא ידעתי שמדובר בשעות עמל רבות
השבתי לקולעת הנדיבה סל מעוך
עם התנצלות עולזת וחפה מדאגה
אחרי שעבדתי איתו יום שלם בגינה האורגנית...
היא כעסה עליי כל כך שעליתי בלהבות
ברחתי ממנה אפופת בושה והתחבאתי תחת עץ כדי לבכות ולבכות
המצפון שלי ייסר אותי
שעה אחר כך היא מצאה אותי
הושיטה לי יד מפייסת ואמרה לי משפט דגול
שהולך איתי מאז
במיוחד כשנראה לי שחפצים או דעות חשובים יותר ממי שעומד מולי :
" סליחה, " היא אמרה "שכחתי שבני אדם יקרים יותר מסלים..."
~
תקופת קליעה קייצית ביער
מדיטציה עמוקה, התמדה וריחות קציר
לצד תסכול וקנאה לפעמים
ועדיין הכי מרגש אותי שמה שהכי חשוב בנינו
יוצרות הפרא
זוהי החברות בנינו ועם עצמינו תוך כדי התהליך.
כי בנות ובני אדם ויחסים חשובים יותר מתוצרים
ורעיונות️
והלוואי שאזכור זאת תמיד!
