שוב חורף, עברה שנה
שנת היוּלה שלי
השלתי זה מכבר את האשה שהייתי
בקעתי חדשה :
והנה תמה נדידת האיברים הגדולה
חזרתי לישון בלי מיליון כריות תומכות
השלפוחית ס"מ וחצי נמוך יותר
אבל כמעט לא בורח לי
השדיים מלאים חלב
אני שרה כל היום
מפזמת חיתולים בהחלפתם, אמבטיות וטיולים
אני מזייפת
אולי יוּלה כבר יודעת את זה
אבל בכל זאת מוחאת כפיים
אני תוהה אם יש לי קקי מתחת לציפורניים
אבל גוזרת לעיתים נדירות
מופתעת שלחבק אותה מרוחה באבוקדו מגעיל אותי
מופתעת שנותנת לה לאכול עוגיות
בנעלי הבית המשפחתיות שהכנתי לנו בסוף ההריון
יש כבר חורי בלאי
ואלו הקטנות, שלה, כבר לא עולות עליה
שועלי עובד ומפרנס ואני לא
האהבה בנינו שקטה ובטוחה יותר
כשאני פוגשת חברות אימהות
אנחנו קוטפות רק מילים בודדות
באינטימיות שבנינו
מילה פה מילה שם
ובתווך המולת ילדות ותכונה רבה
אני יוצרת יותר
יוצרת כדי ליצור, לא כדי ללמד
תוהה לאן כל זה הולך
יש לי מחשבות על חיי קהילה צפופים יותר
יחד עם ההודיה על מה שכבר יש
התקוות הנסתרות שהיו לי
לגבי אמא שלי כסבתא
התנפצו
ומתוך ההריסות,
בוקעים פסיגים עדינים
שאני עוד לא יודעת את שמם
אני ושועלי בונים ומשפצים את הבית יחד
זה לא מושלם
אבל אני כבר לא מתכננת שלמות
ויותר משחקת
עד שזה שלם בעיניי
יותר חיה בהווה
יותר גמישה
חלמנו חלום
והנה הוא התממש
ילדה, בשר ודם ...
והפכתי אמא
~ פסל מניירות שהכנתי מצמחים שליקטתי לאורך שנת היולה שלי, שנה שלמה, על כל עונותיה :
חוטמית, חובזה, חרדל, גדילן , קנה, תירס, זקנן, דלעת, חבצלת, גומא, קייצת ,בננה
