לילה בכליל, סוף הקיץ
מתפנקים בצימר פעם ראשונה בחיים
רק ששניהם ישנים ואני ערה, שוב ...
הו הלילות היפים בהם הייתי עוצמת עיניים
וכשפותחת- בום , בוקר.
ככה ישר, כל הלילה. בלי מסעות משונים.
ואם רציתי הייתי אוטמת אזניים
כי לא פחדתי שלא אשמע את יולה
ועכשיו נחירות ומילמולים
וכלב שנובח את נשמתו על חזירי בר דמיוניים
ואמא, ציצי
וכבר שנה שועלי ישן בסלון
כי אין מקום במיטה
לכל המוני הידיים והרגליים שלי
ולאגן שעדיין לא מצא את עצמו
וכשמתעוררת להניק
השינה בורחת
המוח מתחיל לעבוד
אז מנסה טכניקות הרפייה
אבל האש גואה וחם לי
אפילו שישנה עם פאקינג 3 קרחומים במיטה
וטטרות רטובות ומאוורר פול פאוור
ואז משום מקום רעב וצמא ואסתמה
אז קמה ועושה יוגה
ופתאום העורבים קוראים ונהיה בוקר
ובימים אני אמא שמרימה ומחתלת ומכבסת ואוהבת ובודקת אם מספיק אוהבת
ושופטת
ומנסה לגרוף אליי את כל התחומים שחשובים לי
ולועסת מילים מעייפות,
מסתכלת על הרצפה
כל רצפה
אמצע היום, כמה נפלא יהיה להשתרע מתחת לכיור בשרותים ציבוריים, קריר כזה
ובבית הבגדים המלוכלכים מהכביסה יהיו כרית מעולה
או בחנות טבע מתחת לקופה...
אף אחד לא יימצא אותי שם
כל מקום מתחת לרגליים מתאים לשינה
רק חמש דקות…
באלוהים כן רק חמישיה קטנה …
~ אטמי אזניים משומשים, בד טטרה, סל קלוע מגבעולי פסיפלורה (בהוקרה לצמח הפסיפלורה, מרפא לשינה טובה, ששימש אותי בהריון)
ความคิดเห็น