"...לפני שמגיעות לי מילים לראש פשוט עולים לי המון רגעים. 

ההליכה הראשונה מהמגרש אל תוך היער, איך כבר אז דבקה בי התרגשות בלתי מוסברת, כמו שמתאהבים במבט ראשון... 

הידיים שלך, חורטות, לשות, רוקמות, קולעות, מערבבות, מלטפות דף עם מכחול.

הצחוק הפרוע שלך שמגיע ממחוזות נעריים,

עשרות כוסות של משקאות מהבילים בטעמים של הלב שלך...

אני לא באמת מצליחה למצוא מילים כמה עצומה ועמוקה היא המתנה שקיבלתי ממך בחודשים האחרונים.

את החזרת לי אותי, פתחת לי שער אל תוך הנפש שלי,

שם נחבאת ילדה עדינה ושברירית וגם סבתא חכמה ושורשית וגם נערה סקרנית ונרגשת וגם אישה תשוקתית ובשלה

ולכולן נתת כנפיים, לכולן הושטת יד בוטחת, את כולן חיבקת בקבלה אמיתית.

תודה אחותי הגדולה קטנה שהחזרת לי אותי, תודה שאת רואה אותי באמת לעומקי העומקים,

תודה שחיברת את מעגל האחיות המופלא הזה ושמרת עליו,

תודה שתמיד היה ויש מקום לכל החלקים שלי,

אני מתרגשת ללכת איתך את הדרך ומודה על כל רגע ביער המכושף..."

"...זה התחיל ממסע של יצירה והמשיך לעומקים שלא תיארתי שאגיע אליהם...

למדתי ליצור לידך. למדתי מהי יצירתיות אמיתית, מהי יצירה אמיתי.

עזרת לי למצוא את היוצרת שבי, זו שלא ידעתי בכלל שהיא קיימת, זו שבעצם הייתי בטוחה שלא קיימת. 

עזר לי להתחבר לעומקים הכי עמוקים שלי. 

תוך כדי תהליך היצירה המתמשך, תהליך הגילוף, הריקוע, למצוא את הקולות הפנימיים שלי, את הכנות והאותנטיות.

ולא סתם, גם את האינטואיציה שעליה דיברנו במפגש הראשון. 

זו שמצאתי סוף סוף אחרי שנה של מסע לצידך, בהובלתך. 

הרגעים האלו איתך בבוקר, ליד המדורה, של השיחות הכי כנות שהיו לי בחיים, בלי סינון, בלי לחשוב איך אני נשמעת

היו כל כך משמעותיות עבורי, הייתי הכי אני שאני יכולה להיות, לימדת אותי אמת. 

קיבלת אותי ואת כולנו כמו שאנחנו, בדיוק בדיוק כמו שאנחנו

וידעת לנצח על התזמורת הזאת בכזאת הרמוניה,

בקלילות כשצריך, בעומק כשצריך,

ואם צריך אז לתופף ולהשמיע קולות של גועל וגניחות במקביל - כי זה בדיוק בדיוק מה שצריך!

תודה על הכנות, היצירתיות, השיחות העמוקות, על הקקאו בדיוק בזמן,

על הצחוק המתגלגל, על היער, על הרגישות, על האהבה, על הבכי,

על המגע, על התסכול, על האש..."

-שני

"... תודה על שנה של להתפלש, להריח ממדורה, לבכות, לחפש את הדרך בעיניים עצומות, למצוא אותה,

לחלוק, להתקרב, להתרחק, ליצור, לפרק, לשתות,

ללמוד עוד ועוד ועוד עליי, על שבט אחיות, על חופש, על נדיבות.

תודה שאת מורה מופלאה וטובה וקשובה, תודה שאת השראה,

תודה שאיפשרת לכל אחת מאיתנו חופש יצירה והוויה..."

-נוריה

"...מילים כמו תודה והמון וואו לא יעבירו את עוצמת הרגשות, החוויה וההודיה העמוקה שבלבי.

כל מפגש ומפגש איתך הוא מסיבומבה, גוש פרוותי של רגש, חשק, תשוקה, הנאה והנעה.

השנה הזו היתה עבורי קו פרשת מים בנוגע לקריירה, ליחסים, ליצירה וליזמות.

ואת, ברוח השטות שלך, כיוונת ונגעת, הקשבת והרחקת, כך שהתמונה תהיה שלמה יותר,

בפנים וגם בחוץ.

עד כדי כך כושפתי שהצלחתי לסובב את גלגלי היקום כך שאוכל להתמיד במפגשים שלנו,

לגמוע וללמוד ממך ומהחברות עוד ועוד קסמים,

עוד ועוד רוח טובה ומילה טובה..."​

-מוריה

"...פעם בחודש אני הולכת למלא מצברים אצל חנצ'ה בסטודיו-יער.

כדי להכנס לסטודיוער צריך לחצות בחורף שלולית ענקית ברגליים יחפות או ללכת מסביב,

להתכופף ולעבור דרך פתח נסתר בין אלונים.

ברגע שנכנסת אל היער קורה קסם.

כל מה ששייך לעולם הרגיל נעלם: מכוניות, כבישים, דאגות, אסדות, בחירות, כביסה.

נותר מרחב פראי, עוטף של יער אלונים, כמו אי סודי, הפנטזיה הרטובה של כל ילד שאי פעם היה לו "מחנה". 

אנחנו מתכנסות מסביב לאש, שבט נשים זמני-נצחי

נפגשנו רק לא מזמן אבל הכרנו בעצם כל החיים

תמיד יש משהו טעים בקומקום.

היער מלא בריחות של אדמה וטחב וגשם.

הטלפונים נשארים עמוק בתיק ואנחנו נשאבות לעולם של מלאכה ויצירה. 

בהתחלה בהיסוס

צריכות להשיל קליפות

של ביקורת פנימית

לזרוק לאש את קולה של המורה ההיא שאמרה לנו שזה לא מספיק

להסכים לשחק

לנסות

לטעות

להתבלבל

כשנגמר הזמן (אני יודעת לפי החלב המתפקע בי מבוקר שלם נטול היונקת הצמודה) 

אני מרחפת אפופת עשן מדורה ותשוקת יצירה

עם מיכלים מלאים

ולב גדוש, עד הפעם הבאה..."

​

-נועה

ועוד אחד אחרון, נוגע נוגע, של נועה...

המכשפה הנרדמת מגיעה אל היער

מחנה את הסטיישן במגרש הכורכר 

מסיטה את קורי העכביש שנטוו בה

ומפלסת דרך

זוחלת בין הענפים 

רגלייה יחפות-עייפות

האדמה טובה אליה

ריח העשן והלבבות פועמים

געגוע עז מתרחב בה עד קצותיה

לשה בכפותיה בוץ עם קש 

מתלפפת מתלששת, מתגששת 

הבוץ לש את לבה, את בטנה

את תוכה 

עוטף אותה בקרירות גמישה

מפקירה את ידיה אליו

חיות טורפות עולות ממנו

זקנות מוטרפות צוחקות ממנו 

ואז אשת ציפור: 

תחילה מקור וגב כפוף

אחר שדיים 

לבסוף- כנפיים

מכשפה מתעוררת אל היער

תשוקתה נוטפת בין ציפורניי הבוץ שלה

רק לא לשטוף עם סבון!

שיידבקו בה גרגרי היער

כשתעמוד לרחוץ את הכלים לעת ערב

*** 

​